<h1>ספר הנייר הלכ' גיטין</h1>
<h2>דף ב.</h2>
הכותב גט מנהג לשרטט י"ב שיטין לא פחות ולא יותר כמניין ג"ט, ורב סעדיה פי' כמניין שיטין שבכריתות ספר תורה דהוו ד' שיטין בין ספר לספר וספר דמשנה תורה אינו מן המניין דחוזר על מה שכתב כבר. וי"א משום דכתיב [בראשית ה'] זה ספר תולדות אדם מלמד שאפי' סרגול פי' שירטוט הספר למד אדם הראשון [בראשית רבה כ"ד ז'] וגט נקרא ספר, וזה בגימ' י"ב.
גט שהאיש שולח לאשתו יצוה הבעל לסופר לכתוב ולעדים לחתום לשם כריתות אשתו פלו' בת ר' פלו' כתיקון גט הכתוב למעלה ויכתוב בו העיר שנכתב בה, וגם היום שנכתב בו ולא הנתינה, כמו גיטין הבאין (ממדינה) [ממדינת הים] שנכתבין בניסן ולא נותנין עד תשרי, ואין כותבין עמידה ולא לידה בשום גט. והאורבל"י או' כי הטעם מפני שאינו מעיד על הלידה רק המיילדת. ואחר שנכתב הגט כהלכתו ויחתום כשאר גיטין, ויראה השליח הכתיבה והחתימה שיוכל לו' בפני נכתב ובפני נחתם, יזמינו עידי מסירה ויקראוהו קודם שימסרנו לשליח ויבטל כל מודעי ויקבל חרם שלא יבטל השליחות ויתננו ליד השליח ויאמר הוליך גט זה לאשתי פלוני' בת ר' פלו' ותהא ידך כידי ועשייתך כעשייתי ותהא מגורשת ממני ומותר' לכל אדם, ויקראוהו אחר מסירתו לידו של שליח דדילמא עייליה לבי ידיה וחלפי', וישימו חרם על העומדים לבל להוציא לעז על הגט. והשליח יאמר לאשה בפני שלשה והם ב"ד, היליכי גט זה מפ' ב"ר פלו' בעליך והתקבלי אותו והרי את מגורשת ממנו ומותרת לכל אדם, וגט זה בפני נכתב ובפני נחתם. כל זה יאמר השליח טרם יגיע הגט לידה ויתננו לה בפני ג' דאף לדברי האומר דדי בשנים והשליח משום דעד נעשה דיין וק"ל כוותיה מ"מ טוב ונכון שיהא שלשה פן יבא לטעות כשהשליח קרוב או אשה, וגם כדי לפרסם ולגלות הדבר לרבים. ואין צריך שישבו הדיינים כשמקבלין עדות השליח כשאומר בפ"נ ובפ"נ דהא ק"ל בירושלמי [סנהדרין פ"ז ה"י] דדיינין שקבלו עדותן מעומד שפיר עבוד, והכא דקיום שטרות דרבנן אפי' לכתחילה. ותדע שהרי ע"כ השליח שמעיד בפ"נ ובפ"נ מעומד מעיד כדין עדים אחרים ואפי' הכי מצטרף לשלשה כדפי'. וכן הסכימו חכמי צרפת רבי' יצחק ב"ר שמואל ורבי' ברוך ורבי' יחיאל מפרי"ש. ויזהר הבעל שלא יעשה שליח להולכה אם האשה בעיר דק"ל בפ' התקבל [ס"ד ע"א] דאם אמר הבעל לפקדון יהביה ניהליה לשליח מהימן דאם איתא דלגירושין יהביה ניהליה לדידה הוה יהיב לה.
והילך נוסח שטר שליחות להולכה ע"פ רבותי' הצרפתי'. בפנינו חתומי מטה בכך וכך בשבת בכך וכך לבריאת עולם ולירח פלו' למניין שאנו מונין כאן בפלו' מתא [מסר] פ' ב"ר פ' המכונה כך לר' פ' ב"ר פלוני גט להוליך לאשתו פלוני' בת ר' פלו' המכונה כך, וכך אמ' לו פלו' ב"ר פלו' בפנינו הוליך גט זה לאשתי פלו' בת ר"פ המכונה כך, ותהא ידך כידי ועשייתך כעשייתי, ונותן אני לך רשות לעשות שליח ושליחך שליח עד מאה שלוחים וליתן לה גט בכל מקום שתמצאנה אתה או שלוחך או שליח שלוחך, והגט שנעשה עליו פלו' ב"ר פלו' שליח להולכה נכתב ונחתם במתא פלו' ביום פלו' בכך וכך לירח פלו' [בכך] וכך לבריאת עולם, ועידיו החתומים בו פלו' ב"ר פלו' ופלו' ב"ר פלו' ובפנינו בטל פלו' ב"ר פלו' כל מודעי עד סוף מודעי שמסר על גט זה. וגם בפנינו עדים קבל חרם חמור שלא לבטל לא את הגט ולא את השליחות ומה שראינו ושמענו ונעשה בפנינו כתבנו וחתמנו והכל שריר וקים.
ויחתמו זה תחת זה כזה,
פלוני ב"ר פלוני עד.
פלוני ב"ר פלוני עד.
(והבעל הוליכו הוא עצמו).
הגהה. ואין צריך קניין לא בשליח להולכה ולא בשליח דקבלה ומביא האורבלי ראייה מדקאמ' [ס"ו ע"א] היה מושלך בבור ואמר כתבו גט לאשתי יכתבו ויתנו וע"כ שם לא היה קניין עכ"ל. או' האורבלי כי אין צריך קיום לחתימת שליח להולכה אלא ינתן מיד עכ"ל. הגהה. ואין כותבין בו קינוי האשה קנינ' יען כי הוא דומה קצת ללשון העברי עכ"ל.
על דבר הגט אשר נכתב לפני הר"ר פרץ [והבעל הוליכו הוא בעצמו] ושלח הרב להר"ר מנחם המכונה שיר"א ליאו"ן דמומומלו"ן ולהר"ר מאיר בלשון זה, הגט הזה אשר ר' יצחק המכונה בו"ן פי"ץ בן הק' ר' יהודה הכהן מוליך לאשתו חנה בת ר' חזקיה נכתב ונחתם כהלכתו לדעתינו. ואין בו מקום האשה כלל מידי דהוה אגיטין הבאין ממדינת הים, וכן קבלנו מרבותי' והוא נכתב ונחתם לפני הבעל כדי שיאמר בפ"נ ובפ"נ, ומן הדין אינו צריך לומר כיון שהוא עצמו מביאו כדא' פ"ק דגיטין [ה' ע"א] הבעל שהביא גט אין צ"ל בפ"נ ובפ"נ אעפ"י כן נכון להחמיר פן יבוא לטעות בשליח אחר, ואין כאן חשש משום פטור מן הדבר ועושהו כי בעונותינו אין אנו בני תורה כמו הראשונים. וזה הלשון יאמר בשעת נתינה, התקבלי גיטך ממני והרי את מגורשת ממני ומותרת לכל אדם, וגט זה בפני נכתב ובפני נחתם. ויבטל מודעי ויקבלו חרם לבל להוציא לעז על הגט. והחתימות של גט ידועות, חיים בר' משה ויוסף בר' יוסף וענוותכם תרביני כי מה ידעתי ולא תדעו. פרץ בה"ר אליהו עכ"ל הכתב.
<h2>דף ד.</h2>
בכל לשון שיכתוב הגט צריך שיהא משמעו לשון גירושין. וצריך שיהא הכתב מבואר היטב שידעו לקרותו קטנים, לא סכלים ולא נבונים. ולא יהא הכתב מעוקם ומבולבל שלא תהיה תדמה אות לאות ונמצא העניין משתנה. נהגו עתה כל ישראל לכתוב הגט בלשון ארמי אעפ"י שמותר לכתבו בכל לשון לכתחילה. והדיו והקלף יהא משל בעל. ואמרינן פרק גט פשוט [ב"ב קס"ח ע"א] צריך שיתן הבעל שכר הסופר אלא תקנו שתתן האשה שכר הסופר אם תרצה שלא תתעגן והפקר ב"ד הפקר. אמ' בגיטין [ד' ע"א] מודה ר' אליעזר שאם חתמו בגט שני עדים פסולין או אפי' אחד כשר ואחד פסול, אפי' נתנו בפני עדים כשרים פסול מפני שהוא מזוייף מתוכו.
תניא ר' אליעזר אומר אפילו שלא היו עדים חתומים בתוך הגט אלא שנתנו לה בפני שנים עדים כשרים הגט כשר, שלא תקנו לחתום על הגט אלא מפני תקון העולם שמא יתן לה גט בפני עדים וימותו נמצא הגט שבידה כחרס הנשבר שהרי אין שם עדים כלל. וס"ל לר' אליעזר דעידי מסירה כרתי ור' מאיר חולק ואומר דעידי חתימה כרתי ועידי מסירה אין מועילין. ור"ת ורבי' שמואל פסקו בגט כר' אליעזר דאמ' עידי מסירה כרתי ומודה ר' מאיר דאע"ג דאיכא עידי חתימה בגט מ"מ צריך [עדים] כשימסרנו לה מטעם שאין דבר שבערוה פחות משנים, דדווקא גבי שטר מכר סגי בעידי חתימה אבל בגט לא.
<h2>דף ה.</h2>
המיימוני אומר [פ"ו מגירושין ה"ט] כי יש לה לאשה לעשות שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה שעשה הוא שליח להולכה, ורבותי' הצרפתים אוסרין משום בזיון דבעל ומשום חצירה הבאה לאחר מכן. הכל כשרין לשליחות בין איש בין לאשה בין קרוב בין פסול דרבנן חוץ מן הנכרי והעבד וחרש שוטה וקטן. הסכימו רבותי' הצרפתים שאין לעשות עתה שליח לקבלה אם לא שיביא השליח העדים שראו כשמנתה אותו שליח כי מי יוכל להכיר ולקיים חתימת העדים ממקום למקום, ועל כן הארכתי בו.
רבותי' הצרפתים אומרים כי נכון שלא לעשות שליח לקבלה לפי שצריך ג' שיכירו חתימות ההרשאה שמביא ממקום קבלת הגט ואין זה רגילות ואין סגי בקיום מעיר לעיר דהוי כמו עד מפי עד, ולכן יש למנוע אם לא שיראו עם השליח עידי השליחות. אבל בשליח להולכה אין צריך להכיר החתימות. רבינו גרשם מאור הגולה וכל גאוני צרפת התקינו וגזרו נידוי וחרם ושמתא לבל יגרש איש את אשתו בלא ידיעתה אע"פ דמתגרשת בעל כרחה, בקעה מצאו וגדרו בה גדר.
<h2>דף טו.</h2>
הכותב צריך שיאמר הנני כותב גט של פלו' דתניא וכתב לה לשמה שיאמר הבעל לסופר כתוב לי גט לשם גירושין מאשתי פלו'. והסופר יאמר, הנני כותב לשם כריתות מפלו' ב"ר פ' ואשתו פ' בת ר' פ'. ועידי חתימה גם כן צריך שיאמרו קודם החתימה הנני חותם לשמה לשם כריתות, ושיהיו שם בשעת כתיבת הגט, ופר' המביא תניין [ט"ו ע"א] מוכיח שאם לא היו שם העדים רק בשיטה ראשונה דיו, ופי' רש"י לא שיטה ראשונה ממש אלא שיהא נכתב שם האיש והאשה והזמן אבל אם היו בסופו ולא בתחילתו פסול.
<h2>דף יט.</h2>
מכאן ואילך רמ"ק. והיה אם לא תמצא חן בעיניו [דברים כ"ד] מלמד שאינו מגרש אלא מרצונו אבל היא מתגרשת בעל כרחה. וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו וכתב לה מלמד שאינה מגורשת אלא בשטר כתוב בדיו בקומוס ובקנקנתום, אבל אם כתבו בדבר שאינו רישומו ניכר כגון במי פירות אינו גט. וכותבין הגט בכל לשון ובכל כתב שמכירין בו. הכותב הגט באחד מכל הלשונות ועידיו חתומין בו בלשון אחר כשר, [והוא] שיהא מכירין לשון הגט. חתם אחד מן העדים בלשון אחד והשני חתם בלשון אחר כשר, אבל אם כתב הגט חציו בלשון זה וחציו בלשון אחר פסול.
<h2>דף כ:</h2>
ספר כריתות שיהא עניין אותו הספר דבר הכורת ולא ישאר עליה רשות הבעל ואם עדיין לא נכרת בינו לבינה כגון שא' על מנת שלא תשתה יין לעולם אינה מגורשת, אבל אמר על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי או חיי פלוני מגורשת שהרי כרת בינו לבינה ולא תשאר רשות[ו] עליה כשימות אותו פלוני. אמר עד ל' יום הרי זה גט. על מנת שלא תנשאי לפלוני אינו גט, אבל אמר על מנת שלא תנשאי לפלוני עד עשר שנים הרי זה גט ולא תנשא כל זמן שהתנה ואם נשאת בטל הגט למפרע. זנתה עמו הוולד ממנו כשר שלא התנה אלא על הנישואין. הרי זה גיטך על מנת שתנשאי לפלו' אם נשאת הרי זה גט, אבל אמרו חכמים לא תנשא לא לו ולא לאחר, לאותו פלוני לא תנשא שלא יאמרו נשותיהן נותנין זה לזה במתנה, ולאחר לא תנשא שאינו גט אלא בקיום התנאי. עברה ונשאת לאותו פלו' לא תצא, נישאת לאחר קודם שתנשא [לאותו פלוני בטל הגט ותצא] והולד ממזר וצריכה גט מן השני. הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת. הרי שנתן גט לאשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני אינה מגורשת, ואם נטלו הימינה [וחזר ונתנו לה ואמר הרי את מותרת] לכל אדם הרי זו מגורשת. הרי זה גיטך ע"מ שתעשי עמי מלאכה או ע"מ שתשמשי את אבא או ע"מ שתבקרי את בני, אם קיימה התנאי יום אחד הרי זה גט, מת הבן או האב קודם שתשמשנו או תניקהו אינו גט. ואם אמר ע"מ שתניקהו אינו גט, ואם אמר ע"מ שתניקי את בני ב' שנים ומת הבן קודם אינו גט, הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי ד' מאות זוז מכאן ועד ל' יום נתנה בתוך ל' יום הרי זו מגורשת, ואם (לא נתנו) [נתנה] לו בעל כרחו אינה מגורשת עד שתתן לו מדעתו. מחל(ו) לה בתוך הל' יום אינה מגורשת, מת בתוך הל' יום אינה מגורשת שהרי לא נתקיים התנאי. הרי זה גיטך על מנת שתתני לי בגד פלו' או חפץ פלו' ואבד או נגנב אעפ"י שנתנה אלף בדמיו אינה מגורשת. מי שנתגרשה על תנאי וקדשה אחר קודם שתקיים התנאי הרי זו מקודשת לכשתקיים התנאי, ואם לא נתקיים התנאי בטל הגט ואינה צריכה גט משני שהרי אין קידושין תופסין בה. ובגט על התנאי אין צריך תנאי כפול ואע"ג דלא כפל אם נתקיים התנאי הרי זו מגורשת ואי לא לא, עכ"ל רמ"מ.
וגט צריך שיכתוב אותו כתיקון ס"ת שתהא מוקפת כל אות גויל מפני שאינה נקראת כשמחובר לחבירתה, ובדיעבד או' רבי' יצחק שאין לפוסלו בכך שהרי אין צריך כתיבה תמה כמו תפילין ומזוזות. ואין צריך לזיין ש'ע'ט'נ'ז' ג'ץ' שבלא רשימת זיון נקראת אות כדאמ' בהבונה [שבת ק"ד ע"ב] נטלו לגגו דחית ועשאו שני זיונין חייב משום כותב, הרי לך שאותיות אלו אינם מזויינות ונקראו אותיות. ומאחר שאין ראייה ברורה שצריך לזיין הגט אין לשנות מן המנהג פן יוציא לעז על גיטין הראשונים, וגם כמה סופרים אינם בקיאין בזיון הגט ויקלקלו האותיות עד שלא כמשפטן, ואמ' בירושלמי [יבמות פ"ז ה"ג] אם הלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג. ת"ר וכתב [ולא] חקק למימרא דחקיקה לאו כתיבה היא ודווקא דחק תוכות פי' שחקק סביב האות ונמצא האות בולטת מאליה פסול דלא עשה מעשה כתב בגוף האות ובעינן וכתב דצריך גוף האות. ופסק רבי' מתוך שמועה זו שאם אירע לסופר שנפל דיו תוך ב' ונעשה פ' או במ' פתוחה ונעשה סתומה או בתוך ד' ונעשה ה' וכיוצא בזה צריך לכתוב גט אחר שלא יוכל למחוק הטיפה, שמאחר שאין שם האות עליה כי אם על ידי מחיקת הטיפה זה קרוי חק תוכות ופסול. הכותב גט צריך לעשותו לכתחילה ארכו יתר על רחבו וגם שלא יהא ב' אותיות עוברות השיטה בתוך הגיליון, כך נמצא בטופס גט הקדמונים, וצריך שלא יהא שום טישטוש ולא יכתוב על המחק.
<h2>דף כא:</h2>
ומאן דכתיב גיטא לפסיק מגילתא שיעור גיטא והדר ליכתוב דאי כתב קמי דליפסיק ופיישא מגילתא ופסק לה בתר דכתב גיטא מיפסל גיטא דכתיב [דברים כ"ד] וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא זה שמחוסר קציצה ונתינה. ומאן דבעי למיגרש איתתיה מבעי ליה למיכתב גיטא ולמתבי ניהלי' בידא דכתי' וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה, ולאו דוקא ידה אלא אפי' גגה חצירה וקרפיפה או תוך ביתה או לתוך קלתה דכתי' ונתן בידה מ"מ דמיותר בידה תניינא ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, דמה שקנתה אשה קנה בעלה הכא כיון דקמגרש לה בעידנא דקנפיל גט בחצר איסתלק ליה בעל מחצר והוה ליה גיטא וחצירה הבאין כאחד, וראייה מההיא שכיב מרע דכתיב גיטא אפניי' דמעלי שבתא ולא הספיק ליתן לה למחר תקיף ליה עלמא אתו לקמיה דרבא אמר להו זילו ליקני ליה בעל ההוא דוכתא דמנח ביה גיטא ותיזל איהי ותיחוד ותפתח ותחזיק בה, דתנן [ב"ב מ"ב ע"א] נעל גדר ופרץ כל שהוא הוי חזקה ותיקני ליה ביתא דמנח ליה ההוא גיטא, ואקשי ליה רב עליש ופריק ליה רבא דגיטא וחצירה באין כאחד. והיכא דהוה בר"ה וזרקי ניהלי' אי מקרב לגבה ויכולה לשומרו מגורשת ואי מקרב לגבי בעל אינה מגורשת, שניהם יכולין לשומרו ספק מגורשת ופסולה לכהונה דריח הגט הוא, ע"כ לה"ג.
<h2>דף כב:</h2>
הכל כשרים לכתוב את הגט ואפי' חרש שוטה וקטן ואע"ג דלא בני כוונה נינהו והוא שגדול עומד על גביו ומלמדו ומזהירו לכתוב לשמו ולשמה, ואע"ג דחליצתו פסולה משום דבעינן שיכוין ויחשוב בלבו להתיר היבמה לשוק והאי לאו בר מחשבה הוא, אבל הכא שאין הדבר תלוי רק בדיבור שפיר יכול לכתוב. עוד דרשינן וכתב לה לה ולא לחבירתה שאין שתי נשים מתגרשות בגט אחד.
<h2>דף כג.</h2>
המיימוני אומר [פ"ו מגירושין ה"ט] כי יש לה לאשה לעשות שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה שעשה הוא שליח להולכה, ורבותי' הצרפתים אוסרין משום בזיון דבעל ומשום חצירה הבאה לאחר מכן. הכל כשרין לשליחות בין איש בין לאשה בין קרוב בין פסול דרבנן חוץ מן הנכרי והעבד וחרש שוטה וקטן. הסכימו רבותי' הצרפתים שאין לעשות עתה שליח לקבלה אם לא שיביא השליח העדים שראו כשמנתה אותו שליח כי מי יוכל להכיר ולקיים חתימת העדים ממקום למקום, ועל כן הארכתי בו.
<h2>דף כד.</h2>
ונתן בידה מלמד שאינה מתגרשת עד שיגיע לידה או ליד שלוחה שהוא כידה, או לחצר שלה שהיא כידה, אבל אם היה הגט על גבי קרקע וא"ל טלי גיטך אי' כלום, וכן אם קשור על ידו או על יריכו ושלפתו ממנו אי' כלום. ואם היתה ידה פתוח' כששם הגט בידה ואחר כך סגרה ידה עד שאין הבעל יכול לנתקו הגט גט, ואפי' נקשר הגט במשיחה ביד הבעל, כך פסק רבי' יצחק. ואם ניתנה לה בתורת [שהוא] שטר חוב או מזוזה או שנתנו לה בידה כשהיא ישינה ונעורה והרי הוא בידה אי' גט, ואם א"ל הרי זה גיטך אח"כ הרי זה גט. אמר לעדים [ראו] גט זה שאני נותן לה, וא"ל כנסי שטר חוב זה הרי זה כשר שהרי הודיע להו שנתנו לה בתורת גירושין וזה שאמר שטר חוב מפני שנכלם ממנה. המגרש צריך שיאמר הרי זה גיטך או כיוצא בו, ואם נתנו בידה ולא אמר כלום הגט פסול, אמנם אם היה מדבר על עסקי גיטין ואחר נתנו לה ולא אמר כלום הרי זה גט כר' יוסי בפ"ק דקידושין [ו' ע"א]. וצריך שיתננו לה בפני עדים שנ' [דברים י"ט] על פי שנים עדים יקום דבר, וכי איפשר שהיא היום ערוה והבא עליה במיתה ולמחר תהא מותרת אם לא בפני עדים.
המיימוני אומר [פ"ו מגירושין ה"ט] כי יש לה לאשה לעשות שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה שעשה הוא שליח להולכה, ורבותי' הצרפתים אוסרין משום בזיון דבעל ומשום חצירה הבאה לאחר מכן. הכל כשרין לשליחות בין איש בין לאשה בין קרוב בין פסול דרבנן חוץ מן הנכרי והעבד וחרש שוטה וקטן. הסכימו רבותי' הצרפתים שאין לעשות עתה שליח לקבלה אם לא שיביא השליח העדים שראו כשמנתה אותו שליח כי מי יוכל להכיר ולקיים חתימת העדים ממקום למקום, ועל כן הארכתי בו.
<h2>דף כו.</h2>
הכותב צריך שיאמר הנני כותב גט של פלו' דתניא וכתב לה לשמה שיאמר הבעל לסופר כתוב לי גט לשם גירושין מאשתי פלו'. והסופר יאמר, הנני כותב לשם כריתות מפלו' ב"ר פ' ואשתו פ' בת ר' פ'. ועידי חתימה גם כן צריך שיאמרו קודם החתימה הנני חותם לשמה לשם כריתות, ושיהיו שם בשעת כתיבת הגט, ופר' המביא תניין [ט"ו ע"א] מוכיח שאם לא היו שם העדים רק בשיטה ראשונה דיו, ופי' רש"י לא שיטה ראשונה ממש אלא שיהא נכתב שם האיש והאשה והזמן אבל אם היו בסופו ולא בתחילתו פסול.
<h2>דף לב:</h2>
האיש העושה שליח להוליך גט לאשתו הוא הנקרא שליח להולכה ואין צריך עדים. ויכול הבעל לבטל השליחות עד שיגיע גט ליד האשה, ואף לאחר שבטלו קיימ"ל כרב נחמן דאמר חוזר (ויתגרש) [ומגרש] באותו גט כשירצה, דנהי דבטלי' מתורת שליחות מתורת גט לא בטליה, ואם בטל הגט מודה רב נחמן דבטל. וכתב המיימוני [פ"ו מגירושין הכ"ב] אילו לשונות שמבטל הגט אמר בטל הוא, גט זה לא יתיר, ולא יעזיב, לא ישלח, לא יגרש, הרי הוא כחרס, יהא כחרס וכל היוצא כאילו הגט בטל ואינו מגרש בו לעולם. אבל אם אמר אינו מתיר, אינו מעזיב, אינו משליח, אינו מגרש, חרס הוא, לא אמר כלום שאין זה אלא לשון הודעת אמיתות הדבר, והרי הודיע שאינו כן ונעשה כאומר על דבר האסור שהוא מותר ועל טמא טהור. ועל כי נחלקו רבותינו בדברי בט[ו]ל הגט והשליחו' נהגו רבותי' הצרפתים לשים חרם חמור על הבעל לבל יבטל הגט או השליח ואין לחוש יותר. ונחלקו חכמי צרפת עם רבי' משה מיימון על דבר השליחות כי רבי' משה מיימון פי' שאין צריך עדים לשליח שעשאו הבעל ור"ת או' דצריך לעשותו בעדים אך אין צריך הרשאה ולא עדים שראו כשעשאו הבעל שליח, וכן כתב ר"ת והר"ר פטר בתשובה וזהו לשונו, ומה שכתב בשטר בתיקון שטרי הרשאות לשולח גט לאשתו ממקום למקום נראה שאין צריך אלא לפי שכתוב בו שנותן הבעל רשות לשליח לעשות כמה שלוחין אפי' לא יחלה ולא יאנס, ע"כ לשונו, וכן כתב רבי' יצחק בתיקון גט שלו, וכן נהגו כל חכמי צרפת, ומה שנהגו לכתוב שטר הרשאה לרווחא דמילתא ואין צריך רק שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם.
<h2>דף לג.</h2>
הגהה. כתב רבי' ברוך כי לאחר שיצוה הבעל לסופר לכתוב ולעדים לחתום אינו יכול לבטלו שלא בפניהם כיון שצוה להם לעשות מעשה. וראייה מפ' השולח דא"ר דאם בטלו מבוטל פי' אם אמר הבעל לעשרה כתבו ותנו גט לאשתי, ר' סבר יכול לבטלו זה שלא בפני זה ורשב"ג סבר אינו יכול לבטלו אלא בפני כולם, ואף ר' מודה שאם בטלו בפני שנים מן העשרה והלכו האחרים וכתבו דכשר כיון שלא שמעו הביטול כי מאחר שציוה להם לעשות מעשה אינו יכול לבטלו כי אם בפניהם, ואם קודם שנגמר הגט או אחר כן עמד וביטל בפנינו אז אינו מועיל ביטול מודעא לבטל הגט, עכ"ל רמ"ק.
<h2>דף לד:</h2>
הגהה. ועל גט של משומד נשאל לר"ת אם צריך לכתוב שם גיות שמגרש אשתו, והשיב חלילה שאין להזכיר שם גיות בדת ישראל ואין לחוש כלל, ושם יהודי יכתב כהלכתו, וכן כתב בערוך אעפ"י שלא כתב שם המובהק כשר, ואם כתב בגט כל שום וחניכה דאית ליה טוב הדבר עכ"ל ר"ת. וכן הדין כשאדם יש לו שתי שמות צריך לכתוב לכתחלה שניהם של קודש, צריך לכתוב העיקר קודם ואח"כ פלו' דמתקרי פלו', ואם האחד לשון לעז יכתוב המכונה פלו', וכן כשחלה ונשתנה שמו צריך לכתוב אותו שם של שינוי ראשון בגט מפני שהוא עיקר כגון יוסף חיים, אבל יצחק חקי"ן, יעקב פופי"ן ומשרה שרון אין זה שם כינוי ואין צריך לכותבו בגט, לשון התו' פ' השולח. הגהה: מעשה בא לפני ר"ת בגט שהיו עדיו חתומין בסוף השיטה ובשיטה אחת ופסלו ר"ת מפני שהיה יכול לכתוב שטר מזוייף באותה שיטה עצמה ולחתוך הגט דה"ל שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת דכשר. ויש לאדם ליזהר שלא יחתום רק בתחילת השיטה, לשון הר"ר ברוך חיים ז"ל.
וזה הגט
בשלישי בשבת בשמונה ימים לירח אדר שנת חמשת אלפים
ושבעים ותשע לבריאת עולם למנין שאנו מונין כאן בקונדום
מתא דיתבא על נהר באאיזא ועל נהר יילא ועל מי בארות
ומעינות אנא זמרי המכונה דונין בר רבי סלוא דמתקרי
פאני"ל צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא ופטרית ושבקית
ותרוכית יתיכי ליכי אנת אנתתי כזבי בת צור דהוית
אנתתי מן קדמת דנא וכדו שבקית ופטרית ותרוכית
יתיכי ליכי דיתיהוייין רשאה ושלטאה בנפשכי למהך
להתנסבא לכל גבר דיתיצבייין ואנש לא ימחא בידיכי מן
יומא דנא ולעלם והרי את מותרת לכל אדם ודן די יהוי
ליכי מנאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין כדת משה וישראל
בלעם בן בעור עד
בלק בן צפור עד
אחרי אשר נכתב הגט כהלכתו ייבשנו ויראנו לחכם ויחתמו העדים זה בפני זה ויאמרו בשעת החתימה לשמה לשם כריתות מפלו' ופלונית אשתו, ואל ירחיקו חתימתם מן הכתב יותר מכדי שיטה אחת וייבשו החתימות קודם הנתינה. אחרי כן יבואו הוא ואשתו לפני המורה צדק וישאלו אליו אם הוא מתרצה בגט, וגם לאשה, ואם יש איסר חרם או שבועה או קנס יתירו הכל, ויודיעו לאשה כי הותר האיסור. ויבטל הבעל כל מודעי. ויבררו עידי מסירה, ויקראו הגט ויראו לעדים אם הוא הגט שחתמו בו ויעידו כל אחד על חתימתו ועל חתימת חבירו. והכתובה ישליש הבעל או שובר, ותפתח האשה ידה היטב והבעל יקח הגט ויתננו לידה ולא תהא ידה כמדרון שיוכל הגט ליפול, ויאמר הבעל לאשה בעוד ידה פתוחה הרי זה גיטך והתקבלי אותו והרי את מגורשת ממני והרי את מותרת לכל אדם, ותשהה מעט קודם שתסגור ידה ויקחו הגט ויקראוהו וירא[ו]הו לעדים להעיד על חתימת' ויקרעו הגט. וישימו חרם על העומדים שם לבל יוציאו לעז על הגט. מי שהדין נותן שכופין להוציא ולא רצה ב"ד של ישראל בכל מקום מכין אותו עד שיתן הגט או על ידי גוים עד שיאמר רוצה אני, וכופין אותו על ידי גוים ויאמר לו עשה מה שישראל אומ' לך, לא היה הדין נותן לכופו להוציא וטעו ואנסוהו עד שיגרש הרי זה גט פסול, ופוסל לכהונה. ואם אנסוהו גוים לגרש אינו גט ואעפ"י שאמר רוצה אני ואמר לישראל כתבו וחתמו הואיל וגוים אנסוהו להוציא שלא בדיני ישראל אינו גט ואפי' ריח הגט אין בו לפסול לכהונה. סליק סדר הגט.
<h2>דף מט:</h2>
מכאן ואילך רמ"ק. והיה אם לא תמצא חן בעיניו [דברים כ"ד] מלמד שאינו מגרש אלא מרצונו אבל היא מתגרשת בעל כרחה. וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו וכתב לה מלמד שאינה מגורשת אלא בשטר כתוב בדיו בקומוס ובקנקנתום, אבל אם כתבו בדבר שאינו רישומו ניכר כגון במי פירות אינו גט. וכותבין הגט בכל לשון ובכל כתב שמכירין בו. הכותב הגט באחד מכל הלשונות ועידיו חתומין בו בלשון אחר כשר, [והוא] שיהא מכירין לשון הגט. חתם אחד מן העדים בלשון אחד והשני חתם בלשון אחר כשר, אבל אם כתב הגט חציו בלשון זה וחציו בלשון אחר פסול.
רבותי' הצרפתים אומרים כי נכון שלא לעשות שליח לקבלה לפי שצריך ג' שיכירו חתימות ההרשאה שמביא ממקום קבלת הגט ואין זה רגילות ואין סגי בקיום מעיר לעיר דהוי כמו עד מפי עד, ולכן יש למנוע אם לא שיראו עם השליח עידי השליחות. אבל בשליח להולכה אין צריך להכיר החתימות. רבינו גרשם מאור הגולה וכל גאוני צרפת התקינו וגזרו נידוי וחרם ושמתא לבל יגרש איש את אשתו בלא ידיעתה אע"פ דמתגרשת בעל כרחה, בקעה מצאו וגדרו בה גדר.
<h2>דף סג:</h2>
המיימוני אומר [פ"ו מגירושין ה"ט] כי יש לה לאשה לעשות שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה שעשה הוא שליח להולכה, ורבותי' הצרפתים אוסרין משום בזיון דבעל ומשום חצירה הבאה לאחר מכן. הכל כשרין לשליחות בין איש בין לאשה בין קרוב בין פסול דרבנן חוץ מן הנכרי והעבד וחרש שוטה וקטן. הסכימו רבותי' הצרפתים שאין לעשות עתה שליח לקבלה אם לא שיביא השליח העדים שראו כשמנתה אותו שליח כי מי יוכל להכיר ולקיים חתימת העדים ממקום למקום, ועל כן הארכתי בו.
מעשה באשה אחת שהיתה נקראת נפאתא וכתבו טפאתא וא"ר יצחק בר מרתא עשו שליחותם ואין יכול לכתוב גט אחר בלא רשות הבעל, וסותר רבא דבר זה שמאחר שטעו העדים לא עשו שליחותם אלא כותבין ונותנין אפי' מאה פעמים. ויש לספק אם הסופר כתב גט במצות הבעל ואירע בו שום ספק אם יוכל לכתוב גט אחר בלא רשות הבעל, ורבי' יצחק היה מצריך כדי להסתלק מן הספק שבתחילה יאמר הבעל לסופר אני נותן לך רשות לכתוב כמה גיטין כמו שתחפוץ עד שיהא לדעתך או לדעת הרב, וכן יאמר לעדים לחתום עד שיהא לדעת כולם.
האשה העושה שליח לקבל גיטה מיד בעלה הוא הנקרא שליח לקבלה, ומשיגיע הגט לידו של שלוחה תהא מגורשת כאילו הגיע הגט לידה, רק שיעידו שני עדים שבא הגט ליד השליח, וצריכה לעשותו בשני עדים, ועדים הראשונים יכולין להעיד על מסירת הגט, ואם הגט יוצא מיד השליח אין צריך עדים אפי' נתנו לידה בינו לבינה, אמנם לכתחילה יתננו בעידי מסירה.
הגהה. נוסח הרשאה השליח, בפנינו ח"מ מנתה פלו' המכונה כך בת ר' פלו' דמתקרי כך פ' ב"ר פלו' להיות שליח לקבל גיטה מיד המכונה כך פ' ב"ר פ' בעלה ובפנינו אמרה לשלוחה פב"פ הנז' התקבל לי גיטי מיד פלו' בעלי בכל מקום שירצה ותהא ידך כידי ומיד שיגיע הגט לידך כאילו הגיע לידי ואהיה מגורשת ומותרת לכל אדם ומה שנעשה בפנינו כך וכך לפרט כתבנו וחתמנו.
פלוני ב"ר פלוני עד.
פלוני ב"ר פלוני עד.
רבותי' הצרפתים אומרים כי נכון שלא לעשות שליח לקבלה לפי שצריך ג' שיכירו חתימות ההרשאה שמביא ממקום קבלת הגט ואין זה רגילות ואין סגי בקיום מעיר לעיר דהוי כמו עד מפי עד, ולכן יש למנוע אם לא שיראו עם השליח עידי השליחות. אבל בשליח להולכה אין צריך להכיר החתימות. רבינו גרשם מאור הגולה וכל גאוני צרפת התקינו וגזרו נידוי וחרם ושמתא לבל יגרש איש את אשתו בלא ידיעתה אע"פ דמתגרשת בעל כרחה, בקעה מצאו וגדרו בה גדר.
<h2>דף סד.</h2>
האיש העושה שליח להוליך גט לאשתו הוא הנקרא שליח להולכה ואין צריך עדים. ויכול הבעל לבטל השליחות עד שיגיע גט ליד האשה, ואף לאחר שבטלו קיימ"ל כרב נחמן דאמר חוזר (ויתגרש) [ומגרש] באותו גט כשירצה, דנהי דבטלי' מתורת שליחות מתורת גט לא בטליה, ואם בטל הגט מודה רב נחמן דבטל. וכתב המיימוני [פ"ו מגירושין הכ"ב] אילו לשונות שמבטל הגט אמר בטל הוא, גט זה לא יתיר, ולא יעזיב, לא ישלח, לא יגרש, הרי הוא כחרס, יהא כחרס וכל היוצא כאילו הגט בטל ואינו מגרש בו לעולם. אבל אם אמר אינו מתיר, אינו מעזיב, אינו משליח, אינו מגרש, חרס הוא, לא אמר כלום שאין זה אלא לשון הודעת אמיתות הדבר, והרי הודיע שאינו כן ונעשה כאומר על דבר האסור שהוא מותר ועל טמא טהור. ועל כי נחלקו רבותינו בדברי בט[ו]ל הגט והשליחו' נהגו רבותי' הצרפתים לשים חרם חמור על הבעל לבל יבטל הגט או השליח ואין לחוש יותר. ונחלקו חכמי צרפת עם רבי' משה מיימון על דבר השליחות כי רבי' משה מיימון פי' שאין צריך עדים לשליח שעשאו הבעל ור"ת או' דצריך לעשותו בעדים אך אין צריך הרשאה ולא עדים שראו כשעשאו הבעל שליח, וכן כתב ר"ת והר"ר פטר בתשובה וזהו לשונו, ומה שכתב בשטר בתיקון שטרי הרשאות לשולח גט לאשתו ממקום למקום נראה שאין צריך אלא לפי שכתוב בו שנותן הבעל רשות לשליח לעשות כמה שלוחין אפי' לא יחלה ולא יאנס, ע"כ לשונו, וכן כתב רבי' יצחק בתיקון גט שלו, וכן נהגו כל חכמי צרפת, ומה שנהגו לכתוב שטר הרשאה לרווחא דמילתא ואין צריך רק שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם.
גט שהאיש שולח לאשתו יצוה הבעל לסופר לכתוב ולעדים לחתום לשם כריתות אשתו פלו' בת ר' פלו' כתיקון גט הכתוב למעלה ויכתוב בו העיר שנכתב בה, וגם היום שנכתב בו ולא הנתינה, כמו גיטין הבאין (ממדינה) [ממדינת הים] שנכתבין בניסן ולא נותנין עד תשרי, ואין כותבין עמידה ולא לידה בשום גט. והאורבל"י או' כי הטעם מפני שאינו מעיד על הלידה רק המיילדת. ואחר שנכתב הגט כהלכתו ויחתום כשאר גיטין, ויראה השליח הכתיבה והחתימה שיוכל לו' בפני נכתב ובפני נחתם, יזמינו עידי מסירה ויקראוהו קודם שימסרנו לשליח ויבטל כל מודעי ויקבל חרם שלא יבטל השליחות ויתננו ליד השליח ויאמר הוליך גט זה לאשתי פלוני' בת ר' פלו' ותהא ידך כידי ועשייתך כעשייתי ותהא מגורשת ממני ומותר' לכל אדם, ויקראוהו אחר מסירתו לידו של שליח דדילמא עייליה לבי ידיה וחלפי', וישימו חרם על העומדים לבל להוציא לעז על הגט. והשליח יאמר לאשה בפני שלשה והם ב"ד, היליכי גט זה מפ' ב"ר פלו' בעליך והתקבלי אותו והרי את מגורשת ממנו ומותרת לכל אדם, וגט זה בפני נכתב ובפני נחתם. כל זה יאמר השליח טרם יגיע הגט לידה ויתננו לה בפני ג' דאף לדברי האומר דדי בשנים והשליח משום דעד נעשה דיין וק"ל כוותיה מ"מ טוב ונכון שיהא שלשה פן יבא לטעות כשהשליח קרוב או אשה, וגם כדי לפרסם ולגלות הדבר לרבים. ואין צריך שישבו הדיינים כשמקבלין עדות השליח כשאומר בפ"נ ובפ"נ דהא ק"ל בירושלמי [סנהדרין פ"ז ה"י] דדיינין שקבלו עדותן מעומד שפיר עבוד, והכא דקיום שטרות דרבנן אפי' לכתחילה. ותדע שהרי ע"כ השליח שמעיד בפ"נ ובפ"נ מעומד מעיד כדין עדים אחרים ואפי' הכי מצטרף לשלשה כדפי'. וכן הסכימו חכמי צרפת רבי' יצחק ב"ר שמואל ורבי' ברוך ורבי' יחיאל מפרי"ש. ויזהר הבעל שלא יעשה שליח להולכה אם האשה בעיר דק"ל בפ' התקבל [ס"ד ע"א] דאם אמר הבעל לפקדון יהביה ניהליה לשליח מהימן דאם איתא דלגירושין יהביה ניהליה לדידה הוה יהיב לה.
והילך נוסח שטר שליחות להולכה ע"פ רבותי' הצרפתי'. בפנינו חתומי מטה בכך וכך בשבת בכך וכך לבריאת עולם ולירח פלו' למניין שאנו מונין כאן בפלו' מתא [מסר] פ' ב"ר פ' המכונה כך לר' פ' ב"ר פלוני גט להוליך לאשתו פלוני' בת ר' פלו' המכונה כך, וכך אמ' לו פלו' ב"ר פלו' בפנינו הוליך גט זה לאשתי פלו' בת ר"פ המכונה כך, ותהא ידך כידי ועשייתך כעשייתי, ונותן אני לך רשות לעשות שליח ושליחך שליח עד מאה שלוחים וליתן לה גט בכל מקום שתמצאנה אתה או שלוחך או שליח שלוחך, והגט שנעשה עליו פלו' ב"ר פלו' שליח להולכה נכתב ונחתם במתא פלו' ביום פלו' בכך וכך לירח פלו' [בכך] וכך לבריאת עולם, ועידיו החתומים בו פלו' ב"ר פלו' ופלו' ב"ר פלו' ובפנינו בטל פלו' ב"ר פלו' כל מודעי עד סוף מודעי שמסר על גט זה. וגם בפנינו עדים קבל חרם חמור שלא לבטל לא את הגט ולא את השליחות ומה שראינו ושמענו ונעשה בפנינו כתבנו וחתמנו והכל שריר וקים.
ויחתמו זה תחת זה כזה,
פלוני ב"ר פלוני עד.
פלוני ב"ר פלוני עד.
(והבעל הוליכו הוא עצמו).
הגהה. ואין צריך קניין לא בשליח להולכה ולא בשליח דקבלה ומביא האורבלי ראייה מדקאמ' [ס"ו ע"א] היה מושלך בבור ואמר כתבו גט לאשתי יכתבו ויתנו וע"כ שם לא היה קניין עכ"ל. או' האורבלי כי אין צריך קיום לחתימת שליח להולכה אלא ינתן מיד עכ"ל. הגהה. ואין כותבין בו קינוי האשה קנינ' יען כי הוא דומה קצת ללשון העברי עכ"ל.
על דבר הגט אשר נכתב לפני הר"ר פרץ [והבעל הוליכו הוא בעצמו] ושלח הרב להר"ר מנחם המכונה שיר"א ליאו"ן דמומומלו"ן ולהר"ר מאיר בלשון זה, הגט הזה אשר ר' יצחק המכונה בו"ן פי"ץ בן הק' ר' יהודה הכהן מוליך לאשתו חנה בת ר' חזקיה נכתב ונחתם כהלכתו לדעתינו. ואין בו מקום האשה כלל מידי דהוה אגיטין הבאין ממדינת הים, וכן קבלנו מרבותי' והוא נכתב ונחתם לפני הבעל כדי שיאמר בפ"נ ובפ"נ, ומן הדין אינו צריך לומר כיון שהוא עצמו מביאו כדא' פ"ק דגיטין [ה' ע"א] הבעל שהביא גט אין צ"ל בפ"נ ובפ"נ אעפ"י כן נכון להחמיר פן יבוא לטעות בשליח אחר, ואין כאן חשש משום פטור מן הדבר ועושהו כי בעונותינו אין אנו בני תורה כמו הראשונים. וזה הלשון יאמר בשעת נתינה, התקבלי גיטך ממני והרי את מגורשת ממני ומותרת לכל אדם, וגט זה בפני נכתב ובפני נחתם. ויבטל מודעי ויקבלו חרם לבל להוציא לעז על הגט. והחתימות של גט ידועות, חיים בר' משה ויוסף בר' יוסף וענוותכם תרביני כי מה ידעתי ולא תדעו. פרץ בה"ר אליהו עכ"ל הכתב.
<h2>דף סו:</h2>
ורבי' יצחק אומר שיש להחמיר ולפסול באומר לשנים אמרו לסופר לכתוב ולעדים לחתום לאפוקי ממאן דמכשיר באומר אמרו. וסופר ועד שחתמו בגט פסול אע"ג דבהני תרתי פוסקין דהלכה כסתמו מ"מ אינו מבורר כמאן ויש לחוש לשניהם להחמיר.
<h2>דף עא.</h2>
פרק מי שאחזו, חרש שיכול לדבר מתוך הכתב אמר רב כהנא אמר רב כותבין גט לאשתו וכן בנשתתק והרכין בראשו הרי זה יכתבו ויתנו, ודוקא בחרש או נשתתק אבל בפקח אינו מועיל על ידי הכתב אם לא ישמעו קולו שיצוה לסופר לכתוב ולעדים לחתום, וכן תניא בתוספתא [פ"ב ה"י] הכותב כתב ידו לסופר כתוב ולעדים חתומו אינו גט, עד כאן דברי [רבי'] יצחק.
<h2>דף עב.</h2>
ורבי' יצחק אומר שיש להחמיר ולפסול באומר לשנים אמרו לסופר לכתוב ולעדים לחתום לאפוקי ממאן דמכשיר באומר אמרו. וסופר ועד שחתמו בגט פסול אע"ג דבהני תרתי פוסקין דהלכה כסתמו מ"מ אינו מבורר כמאן ויש לחוש לשניהם להחמיר.
<h2>דף עה:</h2>
ספר כריתות שיהא עניין אותו הספר דבר הכורת ולא ישאר עליה רשות הבעל ואם עדיין לא נכרת בינו לבינה כגון שא' על מנת שלא תשתה יין לעולם אינה מגורשת, אבל אמר על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי או חיי פלוני מגורשת שהרי כרת בינו לבינה ולא תשאר רשות[ו] עליה כשימות אותו פלוני. אמר עד ל' יום הרי זה גט. על מנת שלא תנשאי לפלוני אינו גט, אבל אמר על מנת שלא תנשאי לפלוני עד עשר שנים הרי זה גט ולא תנשא כל זמן שהתנה ואם נשאת בטל הגט למפרע. זנתה עמו הוולד ממנו כשר שלא התנה אלא על הנישואין. הרי זה גיטך על מנת שתנשאי לפלו' אם נשאת הרי זה גט, אבל אמרו חכמים לא תנשא לא לו ולא לאחר, לאותו פלוני לא תנשא שלא יאמרו נשותיהן נותנין זה לזה במתנה, ולאחר לא תנשא שאינו גט אלא בקיום התנאי. עברה ונשאת לאותו פלו' לא תצא, נישאת לאחר קודם שתנשא [לאותו פלוני בטל הגט ותצא] והולד ממזר וצריכה גט מן השני. הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת. הרי שנתן גט לאשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני אינה מגורשת, ואם נטלו הימינה [וחזר ונתנו לה ואמר הרי את מותרת] לכל אדם הרי זו מגורשת. הרי זה גיטך ע"מ שתעשי עמי מלאכה או ע"מ שתשמשי את אבא או ע"מ שתבקרי את בני, אם קיימה התנאי יום אחד הרי זה גט, מת הבן או האב קודם שתשמשנו או תניקהו אינו גט. ואם אמר ע"מ שתניקהו אינו גט, ואם אמר ע"מ שתניקי את בני ב' שנים ומת הבן קודם אינו גט, הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי ד' מאות זוז מכאן ועד ל' יום נתנה בתוך ל' יום הרי זו מגורשת, ואם (לא נתנו) [נתנה] לו בעל כרחו אינה מגורשת עד שתתן לו מדעתו. מחל(ו) לה בתוך הל' יום אינה מגורשת, מת בתוך הל' יום אינה מגורשת שהרי לא נתקיים התנאי. הרי זה גיטך על מנת שתתני לי בגד פלו' או חפץ פלו' ואבד או נגנב אעפ"י שנתנה אלף בדמיו אינה מגורשת. מי שנתגרשה על תנאי וקדשה אחר קודם שתקיים התנאי הרי זו מקודשת לכשתקיים התנאי, ואם לא נתקיים התנאי בטל הגט ואינה צריכה גט משני שהרי אין קידושין תופסין בה. ובגט על התנאי אין צריך תנאי כפול ואע"ג דלא כפל אם נתקיים התנאי הרי זו מגורשת ואי לא לא, עכ"ל רמ"מ.
<h2>דף עז.</h2>
ומאן דכתיב גיטא לפסיק מגילתא שיעור גיטא והדר ליכתוב דאי כתב קמי דליפסיק ופיישא מגילתא ופסק לה בתר דכתב גיטא מיפסל גיטא דכתיב [דברים כ"ד] וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא זה שמחוסר קציצה ונתינה. ומאן דבעי למיגרש איתתיה מבעי ליה למיכתב גיטא ולמתבי ניהלי' בידא דכתי' וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה, ולאו דוקא ידה אלא אפי' גגה חצירה וקרפיפה או תוך ביתה או לתוך קלתה דכתי' ונתן בידה מ"מ דמיותר בידה תניינא ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, דמה שקנתה אשה קנה בעלה הכא כיון דקמגרש לה בעידנא דקנפיל גט בחצר איסתלק ליה בעל מחצר והוה ליה גיטא וחצירה הבאין כאחד, וראייה מההיא שכיב מרע דכתיב גיטא אפניי' דמעלי שבתא ולא הספיק ליתן לה למחר תקיף ליה עלמא אתו לקמיה דרבא אמר להו זילו ליקני ליה בעל ההוא דוכתא דמנח ביה גיטא ותיזל איהי ותיחוד ותפתח ותחזיק בה, דתנן [ב"ב מ"ב ע"א] נעל גדר ופרץ כל שהוא הוי חזקה ותיקני ליה ביתא דמנח ליה ההוא גיטא, ואקשי ליה רב עליש ופריק ליה רבא דגיטא וחצירה באין כאחד. והיכא דהוה בר"ה וזרקי ניהלי' אי מקרב לגבה ויכולה לשומרו מגורשת ואי מקרב לגבי בעל אינה מגורשת, שניהם יכולין לשומרו ספק מגורשת ופסולה לכהונה דריח הגט הוא, ע"כ לה"ג.
<h2>דף עח.</h2>
ונתן בידה מלמד שאינה מתגרשת עד שיגיע לידה או ליד שלוחה שהוא כידה, או לחצר שלה שהיא כידה, אבל אם היה הגט על גבי קרקע וא"ל טלי גיטך אי' כלום, וכן אם קשור על ידו או על יריכו ושלפתו ממנו אי' כלום. ואם היתה ידה פתוח' כששם הגט בידה ואחר כך סגרה ידה עד שאין הבעל יכול לנתקו הגט גט, ואפי' נקשר הגט במשיחה ביד הבעל, כך פסק רבי' יצחק. ואם ניתנה לה בתורת [שהוא] שטר חוב או מזוזה או שנתנו לה בידה כשהיא ישינה ונעורה והרי הוא בידה אי' גט, ואם א"ל הרי זה גיטך אח"כ הרי זה גט. אמר לעדים [ראו] גט זה שאני נותן לה, וא"ל כנסי שטר חוב זה הרי זה כשר שהרי הודיע להו שנתנו לה בתורת גירושין וזה שאמר שטר חוב מפני שנכלם ממנה. המגרש צריך שיאמר הרי זה גיטך או כיוצא בו, ואם נתנו בידה ולא אמר כלום הגט פסול, אמנם אם היה מדבר על עסקי גיטין ואחר נתנו לה ולא אמר כלום הרי זה גט כר' יוסי בפ"ק דקידושין [ו' ע"א]. וצריך שיתננו לה בפני עדים שנ' [דברים י"ט] על פי שנים עדים יקום דבר, וכי איפשר שהיא היום ערוה והבא עליה במיתה ולמחר תהא מותרת אם לא בפני עדים.
<h2>דף פג:</h2>
ספר כריתות שיהא עניין אותו הספר דבר הכורת ולא ישאר עליה רשות הבעל ואם עדיין לא נכרת בינו לבינה כגון שא' על מנת שלא תשתה יין לעולם אינה מגורשת, אבל אמר על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי או חיי פלוני מגורשת שהרי כרת בינו לבינה ולא תשאר רשות[ו] עליה כשימות אותו פלוני. אמר עד ל' יום הרי זה גט. על מנת שלא תנשאי לפלוני אינו גט, אבל אמר על מנת שלא תנשאי לפלוני עד עשר שנים הרי זה גט ולא תנשא כל זמן שהתנה ואם נשאת בטל הגט למפרע. זנתה עמו הוולד ממנו כשר שלא התנה אלא על הנישואין. הרי זה גיטך על מנת שתנשאי לפלו' אם נשאת הרי זה גט, אבל אמרו חכמים לא תנשא לא לו ולא לאחר, לאותו פלוני לא תנשא שלא יאמרו נשותיהן נותנין זה לזה במתנה, ולאחר לא תנשא שאינו גט אלא בקיום התנאי. עברה ונשאת לאותו פלו' לא תצא, נישאת לאחר קודם שתנשא [לאותו פלוני בטל הגט ותצא] והולד ממזר וצריכה גט מן השני. הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת. הרי שנתן גט לאשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני אינה מגורשת, ואם נטלו הימינה [וחזר ונתנו לה ואמר הרי את מותרת] לכל אדם הרי זו מגורשת. הרי זה גיטך ע"מ שתעשי עמי מלאכה או ע"מ שתשמשי את אבא או ע"מ שתבקרי את בני, אם קיימה התנאי יום אחד הרי זה גט, מת הבן או האב קודם שתשמשנו או תניקהו אינו גט. ואם אמר ע"מ שתניקהו אינו גט, ואם אמר ע"מ שתניקי את בני ב' שנים ומת הבן קודם אינו גט, הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי ד' מאות זוז מכאן ועד ל' יום נתנה בתוך ל' יום הרי זו מגורשת, ואם (לא נתנו) [נתנה] לו בעל כרחו אינה מגורשת עד שתתן לו מדעתו. מחל(ו) לה בתוך הל' יום אינה מגורשת, מת בתוך הל' יום אינה מגורשת שהרי לא נתקיים התנאי. הרי זה גיטך על מנת שתתני לי בגד פלו' או חפץ פלו' ואבד או נגנב אעפ"י שנתנה אלף בדמיו אינה מגורשת. מי שנתגרשה על תנאי וקדשה אחר קודם שתקיים התנאי הרי זו מקודשת לכשתקיים התנאי, ואם לא נתקיים התנאי בטל הגט ואינה צריכה גט משני שהרי אין קידושין תופסין בה. ובגט על התנאי אין צריך תנאי כפול ואע"ג דלא כפל אם נתקיים התנאי הרי זו מגורשת ואי לא לא, עכ"ל רמ"מ.
<h2>דף פה.</h2>
בכל לשון שיכתוב הגט צריך שיהא משמעו לשון גירושין. וצריך שיהא הכתב מבואר היטב שידעו לקרותו קטנים, לא סכלים ולא נבונים. ולא יהא הכתב מעוקם ומבולבל שלא תהיה תדמה אות לאות ונמצא העניין משתנה. נהגו עתה כל ישראל לכתוב הגט בלשון ארמי אעפ"י שמותר לכתבו בכל לשון לכתחילה. והדיו והקלף יהא משל בעל. ואמרינן פרק גט פשוט [ב"ב קס"ח ע"א] צריך שיתן הבעל שכר הסופר אלא תקנו שתתן האשה שכר הסופר אם תרצה שלא תתעגן והפקר ב"ד הפקר. אמ' בגיטין [ד' ע"א] מודה ר' אליעזר שאם חתמו בגט שני עדים פסולין או אפי' אחד כשר ואחד פסול, אפי' נתנו בפני עדים כשרים פסול מפני שהוא מזוייף מתוכו.
ושלחה מביתו [דברים כ"ד], ושלחה שיהא עניין הגט שהוא משלח אותה ולא שישלח עצמו ממנה, כיצד אמר לה [הרי] את משולחת ממני הרי את מגורשת ממני הרי את מותרת לכל אדם הרי זה לשון שילוח, אבל אמר לה איני בעליך איני ארוסיך איני אישך אין זה גט שנ' ושלחה ולא שישלח עצמו.
הגהה. ועל גט של משומד נשאל לר"ת אם צריך לכתוב שם גיות שמגרש אשתו, והשיב חלילה שאין להזכיר שם גיות בדת ישראל ואין לחוש כלל, ושם יהודי יכתב כהלכתו, וכן כתב בערוך אעפ"י שלא כתב שם המובהק כשר, ואם כתב בגט כל שום וחניכה דאית ליה טוב הדבר עכ"ל ר"ת. וכן הדין כשאדם יש לו שתי שמות צריך לכתוב לכתחלה שניהם של קודש, צריך לכתוב העיקר קודם ואח"כ פלו' דמתקרי פלו', ואם האחד לשון לעז יכתוב המכונה פלו', וכן כשחלה ונשתנה שמו צריך לכתוב אותו שם של שינוי ראשון בגט מפני שהוא עיקר כגון יוסף חיים, אבל יצחק חקי"ן, יעקב פופי"ן ומשרה שרון אין זה שם כינוי ואין צריך לכותבו בגט, לשון התו' פ' השולח. הגהה: מעשה בא לפני ר"ת בגט שהיו עדיו חתומין בסוף השיטה ובשיטה אחת ופסלו ר"ת מפני שהיה יכול לכתוב שטר מזוייף באותה שיטה עצמה ולחתוך הגט דה"ל שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת דכשר. ויש לאדם ליזהר שלא יחתום רק בתחילת השיטה, לשון הר"ר ברוך חיים ז"ל.
וזה הגט
בשלישי בשבת בשמונה ימים לירח אדר שנת חמשת אלפים
ושבעים ותשע לבריאת עולם למנין שאנו מונין כאן בקונדום
מתא דיתבא על נהר באאיזא ועל נהר יילא ועל מי בארות
ומעינות אנא זמרי המכונה דונין בר רבי סלוא דמתקרי
פאני"ל צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא ופטרית ושבקית
ותרוכית יתיכי ליכי אנת אנתתי כזבי בת צור דהוית
אנתתי מן קדמת דנא וכדו שבקית ופטרית ותרוכית
יתיכי ליכי דיתיהוייין רשאה ושלטאה בנפשכי למהך
להתנסבא לכל גבר דיתיצבייין ואנש לא ימחא בידיכי מן
יומא דנא ולעלם והרי את מותרת לכל אדם ודן די יהוי
ליכי מנאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין כדת משה וישראל
בלעם בן בעור עד
בלק בן צפור עד
אחרי אשר נכתב הגט כהלכתו ייבשנו ויראנו לחכם ויחתמו העדים זה בפני זה ויאמרו בשעת החתימה לשמה לשם כריתות מפלו' ופלונית אשתו, ואל ירחיקו חתימתם מן הכתב יותר מכדי שיטה אחת וייבשו החתימות קודם הנתינה. אחרי כן יבואו הוא ואשתו לפני המורה צדק וישאלו אליו אם הוא מתרצה בגט, וגם לאשה, ואם יש איסר חרם או שבועה או קנס יתירו הכל, ויודיעו לאשה כי הותר האיסור. ויבטל הבעל כל מודעי. ויבררו עידי מסירה, ויקראו הגט ויראו לעדים אם הוא הגט שחתמו בו ויעידו כל אחד על חתימתו ועל חתימת חבירו. והכתובה ישליש הבעל או שובר, ותפתח האשה ידה היטב והבעל יקח הגט ויתננו לידה ולא תהא ידה כמדרון שיוכל הגט ליפול, ויאמר הבעל לאשה בעוד ידה פתוחה הרי זה גיטך והתקבלי אותו והרי את מגורשת ממני והרי את מותרת לכל אדם, ותשהה מעט קודם שתסגור ידה ויקחו הגט ויקראוהו וירא[ו]הו לעדים להעיד על חתימת' ויקרעו הגט. וישימו חרם על העומדים שם לבל יוציאו לעז על הגט. מי שהדין נותן שכופין להוציא ולא רצה ב"ד של ישראל בכל מקום מכין אותו עד שיתן הגט או על ידי גוים עד שיאמר רוצה אני, וכופין אותו על ידי גוים ויאמר לו עשה מה שישראל אומ' לך, לא היה הדין נותן לכופו להוציא וטעו ואנסוהו עד שיגרש הרי זה גט פסול, ופוסל לכהונה. ואם אנסוהו גוים לגרש אינו גט ואעפ"י שאמר רוצה אני ואמר לישראל כתבו וחתמו הואיל וגוים אנסוהו להוציא שלא בדיני ישראל אינו גט ואפי' ריח הגט אין בו לפסול לכהונה. סליק סדר הגט.
<h2>דף פו:</h2>
תניא ר' אליעזר אומר אפילו שלא היו עדים חתומים בתוך הגט אלא שנתנו לה בפני שנים עדים כשרים הגט כשר, שלא תקנו לחתום על הגט אלא מפני תקון העולם שמא יתן לה גט בפני עדים וימותו נמצא הגט שבידה כחרס הנשבר שהרי אין שם עדים כלל. וס"ל לר' אליעזר דעידי מסירה כרתי ור' מאיר חולק ואומר דעידי חתימה כרתי ועידי מסירה אין מועילין. ור"ת ורבי' שמואל פסקו בגט כר' אליעזר דאמ' עידי מסירה כרתי ומודה ר' מאיר דאע"ג דאיכא עידי חתימה בגט מ"מ צריך [עדים] כשימסרנו לה מטעם שאין דבר שבערוה פחות משנים, דדווקא גבי שטר מכר סגי בעידי חתימה אבל בגט לא.
<h2>דף פז.</h2>
הכל כשרים לכתוב את הגט ואפי' חרש שוטה וקטן ואע"ג דלא בני כוונה נינהו והוא שגדול עומד על גביו ומלמדו ומזהירו לכתוב לשמו ולשמה, ואע"ג דחליצתו פסולה משום דבעינן שיכוין ויחשוב בלבו להתיר היבמה לשוק והאי לאו בר מחשבה הוא, אבל הכא שאין הדבר תלוי רק בדיבור שפיר יכול לכתוב. עוד דרשינן וכתב לה לה ולא לחבירתה שאין שתי נשים מתגרשות בגט אחד.
<h2>דף פז:</h2>
מכאן ואילך רמ"ק. והיה אם לא תמצא חן בעיניו [דברים כ"ד] מלמד שאינו מגרש אלא מרצונו אבל היא מתגרשת בעל כרחה. וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו וכתב לה מלמד שאינה מגורשת אלא בשטר כתוב בדיו בקומוס ובקנקנתום, אבל אם כתבו בדבר שאינו רישומו ניכר כגון במי פירות אינו גט. וכותבין הגט בכל לשון ובכל כתב שמכירין בו. הכותב הגט באחד מכל הלשונות ועידיו חתומין בו בלשון אחר כשר, [והוא] שיהא מכירין לשון הגט. חתם אחד מן העדים בלשון אחד והשני חתם בלשון אחר כשר, אבל אם כתב הגט חציו בלשון זה וחציו בלשון אחר פסול.
<h2>דף צ.</h2>
האי בר ישראל דנסיב איתתא וחזי ביה מילתא דלא מייתבא דעתיה מיתבעי ליה לגרשה בגט, ותנן בית שמאי אומרים לא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ מצא בה ערות דבר שנא' [דברים כ"ד] כי מצא בה ערות דבר, ובית הלל אומרים אפי' הקדיחה תבשילו, ור' עקיבא אומר אפי' מצא אחרת נאה הימנה שנ' [שם] והיה אם לא תמצא חן בעיניו. ומ"מ מודו ב"ש וב"ה לר' עקיבא דהיכא דעבד וגירשה מאי דעבד עבד, ולא אמרינן ליה קום אהדרה, דאמר ליה רב פפא לרבא לא מצא בה ערוה ולא דבר מהו א"ל מדגלי רחמנא גבי אונס [שם כ"ב] לא יוכל לשלחה כל ימיו, דכל ימיו בעמוד וחזור קאי דקעבר בעשה מכלל דהכא מאי דעבד עבד. ומדקיהיב דעתיה לגרשה אסור ליה למידר בהדה שנ' [משלי ג'] אל תחרוש על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך. ואפי' לר' עקיבא ה"מ בזוג שני אבל בזוג ראשון לא מיתבעי לגרשה אם לא מצא בה ערות דבר, דא"ר שנוי המשלח בזוג ראשון דא"ר אליעזר כל המגרש אשתו ראשונה אפי' מזבח מוריד עליו דמעות שנ' [מלאכי ב'] וזאת שנית תעשו כסות דמעה על מזבח יי' אלהיך וגו', והיא חברתך ואשת נעוריך אשר בגדת בה.
